גמרא
פירוש
אֲבָל בתרי סִדְרֵי לָא הדרן עלך ולד חטאת
מהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
אבל בתרין סדרי – היינו ב׳ צבורין ונותר אחד מהן לית ליה:
קמ״ל – ר׳ אמי דאית ליה: מפריש לאחריות מיבעי׳ דרועה – דהכא ליכא אבודה: אלא אליבא דר׳ שמעון הא אמר חמש חטאות מתות והאחת מהן חטאת שכפרו בעלים והכא ליכא למימר והא אית ליה לר׳ שמעון נדבה דאמרינן כי אית ליה הני מילי במותר מעות חטאת אבל הכא דחטאת עצמו נותרה לר״ש ודאי מתה: אלא אליבא דרבי – קאמר רועה דכי אמר רבי מתה באבודה אבל באחריות ההיא דנותרה רועה:
[ואידך שני שבזוג שני – הוה ליה לאחריות שאם יאבד שני שבזוג ראשון יקרב זה תחתיו וקתני הא דיחיד מתה וקשיא לר׳ אושעיא דאמר חברתה רועה אמר לך ר׳ אושעיא רב אומר בעלי חיין (הן) [אינן] נדחין וכשהוא מתכפר כו׳. סבר לה כר׳ יוסי דאמר לענין פסח מצוה בראשון הכא נמי מצוה בראשון והוה ליה אידך שני שבזוג שני מופרש לאיבוד וכל מופרש לאיבוד כאבוד דמי:
והיכא אמר ר׳ תמות באבוד אבל באחריות דליכא אבוד לא א״ר הלכך הא דיחיד תמות כר׳ יוסי ולי לא סבירא לי]: ר׳ אלעזר ב״ר שמעון אומר אם קרבה שניה – שהביא בדמיה עד שלא נשחטה הראשונה תמות אע״ג שיצא לחולין קס״ד דר׳ אלעזר ב״ר שמעון כרבי סבירא ליה ומש״ה קאמר קס״ד דכרבי ס״ל משום דר׳ אושעיא אליבא דרבי קאמר ובעי לאקשויי ליה מרבי דאמר אחת מהן תקרב והשני תמות דכי היכי דסבירא ליה לר׳ במפריש חטאתו ואבדה הכי נמי סבירא ליה לרבי אפילו (במוכר לאחרים) [במפרשן לאחריות] שכבר כפרו בעלים וכיון דבהא דחולין היא אפ״ה א״ר אלעזר בר״ש הראשונה תמות כ״ש [דאפילו באחריות] היכא דאיפריש ב׳ חטאות לאחריות דתרוייהו אית להו שם חטאת עליהם שאם נתכפר באחת שחברתה מתה וקשיא לר׳ אושעיא: אמר לך לא דלמא – ר׳ אלעזר בר״ש כאבוה (ר׳ שמעון) ס״ל דאמר חמש חטאות מתות כו׳. וחטאת שכפרו בעלים [בכלל] ואנא לא אמרי אליבא דר״ש אלא אליבא דרבי: ל״א – והא הכא ליכא למימר מצוה בראשון להכי שניה מתה אלא הכא אפילו ראשונה מתה אלמא אלימא קדושת דמים (הא) [דהאי] בעלת מום דלית בה אלא קדושת דמים נדחית ואע״ג דנפדית מתה מאי לאו אפילו רבי דאמר והשניה תמות סבר ליה נמי בהא דמתה וכ״ש באחריות לא: לא סבר לה כרבי בהא אלא ר׳ אלעזר בר״ש סבירא ליה כאבוה כדאמרן: אין מרגילין – ביו״ט לפשוט עור בהמה שלם לצורך מפוח ולהכי קרי ליה מרגילין דדרך הרגלים מתחילין לפשוט עור לשום אותו צורך וביו״ט אסור דקא טרח ביה טרחא יתירא: ר׳ אלעזר בר״ש אמר – אפילו נשחטה בעלת מום קודם זריקת דם של תמימה ובשר בעלת מום בקדירה ונזרק דמה של תמימה קודם שנאכל הבשר של בעלת מום תצא לבית השרפה אלמא לר״א בר״ש אע״ג דשחטה לבעלת מום דהיינו פסולי המוקדשין בקדושה קאי אע״ג דנפדה אי נזרק דמה של תמימה קודם אכילתו תצא לבית השרפה: ונוקמה אידי ואידי – לבכור ולפסולי המוקדשין כב״ש ונימא כי היכי דסבירא להו בבכור דאע״ג דשחטיה בקדושה קאי ואין נוהגין בו בזיון להרגילן הכי נמי סבירא להו בפסולי המוקדשין: דלמא ע״כ לא קאמר ב״ש כו׳ – אלא בפסולי המוקדשין דאלימי למיתפס פדיונן שקדושתן על פדיונו והן יוצאין לחולין אבל בכור לא דכתיב ביה לא תפדה: ולית ליה לר״א בר״ש כל פסולי המוקדשין נמכרין באיטליז דנוהגין בזיון למוכרן בשוק מ״ט משום דכיון דשרית ליה לנהוג בהן כמו שירצה לשוקלן ולמוכרן בשוק מוסיף ופריק אותו ביוקר הכא נמי כיון דשרית ליה דמרגיל מוסיף ופודן ביוקר: אמר רב מרי – לית ליה לר׳ אלעזר הא מ״ט דמה שמשביח בעור פוגם בבשר הלכך לית ליה: במערבא אמרי מש״ה אסור דנרא׳ כעובד עבודה בקדשים: ור׳ יוסי בר אבין אמר מש״ה אסר דאי שרית להרגיל פעמים שאין מצויין שם נפחין שקונין העורות לצורך מפוחין ומשהין אותן ומגדלין מהן עדרים וגזירה שמא יבואו בהן לידי תקלה שיעבדו בהן הלכך גזרו דאין מרגילין בפסולי המוקדשין ולא אתו למישהינהו:
הדרן עלך ולד חטאתרשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
קמ״ל – ר׳ אמי דאית ליה: מפריש לאחריות מיבעי׳ דרועה – דהכא ליכא אבודה: אלא אליבא דר׳ שמעון הא אמר חמש חטאות מתות והאחת מהן חטאת שכפרו בעלים והכא ליכא למימר והא אית ליה לר׳ שמעון נדבה דאמרינן כי אית ליה הני מילי במותר מעות חטאת אבל הכא דחטאת עצמו נותרה לר״ש ודאי מתה: אלא אליבא דרבי – קאמר רועה דכי אמר רבי מתה באבודה אבל באחריות ההיא דנותרה רועה:
[ואידך שני שבזוג שני – הוה ליה לאחריות שאם יאבד שני שבזוג ראשון יקרב זה תחתיו וקתני הא דיחיד מתה וקשיא לר׳ אושעיא דאמר חברתה רועה אמר לך ר׳ אושעיא רב אומר בעלי חיין (הן) [אינן] נדחין וכשהוא מתכפר כו׳. סבר לה כר׳ יוסי דאמר לענין פסח מצוה בראשון הכא נמי מצוה בראשון והוה ליה אידך שני שבזוג שני מופרש לאיבוד וכל מופרש לאיבוד כאבוד דמי:
והיכא אמר ר׳ תמות באבוד אבל באחריות דליכא אבוד לא א״ר הלכך הא דיחיד תמות כר׳ יוסי ולי לא סבירא לי]: ר׳ אלעזר ב״ר שמעון אומר אם קרבה שניה – שהביא בדמיה עד שלא נשחטה הראשונה תמות אע״ג שיצא לחולין קס״ד דר׳ אלעזר ב״ר שמעון כרבי סבירא ליה ומש״ה קאמר קס״ד דכרבי ס״ל משום דר׳ אושעיא אליבא דרבי קאמר ובעי לאקשויי ליה מרבי דאמר אחת מהן תקרב והשני תמות דכי היכי דסבירא ליה לר׳ במפריש חטאתו ואבדה הכי נמי סבירא ליה לרבי אפילו (במוכר לאחרים) [במפרשן לאחריות] שכבר כפרו בעלים וכיון דבהא דחולין היא אפ״ה א״ר אלעזר בר״ש הראשונה תמות כ״ש [דאפילו באחריות] היכא דאיפריש ב׳ חטאות לאחריות דתרוייהו אית להו שם חטאת עליהם שאם נתכפר באחת שחברתה מתה וקשיא לר׳ אושעיא: אמר לך לא דלמא – ר׳ אלעזר בר״ש כאבוה (ר׳ שמעון) ס״ל דאמר חמש חטאות מתות כו׳. וחטאת שכפרו בעלים [בכלל] ואנא לא אמרי אליבא דר״ש אלא אליבא דרבי: ל״א – והא הכא ליכא למימר מצוה בראשון להכי שניה מתה אלא הכא אפילו ראשונה מתה אלמא אלימא קדושת דמים (הא) [דהאי] בעלת מום דלית בה אלא קדושת דמים נדחית ואע״ג דנפדית מתה מאי לאו אפילו רבי דאמר והשניה תמות סבר ליה נמי בהא דמתה וכ״ש באחריות לא: לא סבר לה כרבי בהא אלא ר׳ אלעזר בר״ש סבירא ליה כאבוה כדאמרן: אין מרגילין – ביו״ט לפשוט עור בהמה שלם לצורך מפוח ולהכי קרי ליה מרגילין דדרך הרגלים מתחילין לפשוט עור לשום אותו צורך וביו״ט אסור דקא טרח ביה טרחא יתירא: ר׳ אלעזר בר״ש אמר – אפילו נשחטה בעלת מום קודם זריקת דם של תמימה ובשר בעלת מום בקדירה ונזרק דמה של תמימה קודם שנאכל הבשר של בעלת מום תצא לבית השרפה אלמא לר״א בר״ש אע״ג דשחטה לבעלת מום דהיינו פסולי המוקדשין בקדושה קאי אע״ג דנפדה אי נזרק דמה של תמימה קודם אכילתו תצא לבית השרפה: ונוקמה אידי ואידי – לבכור ולפסולי המוקדשין כב״ש ונימא כי היכי דסבירא להו בבכור דאע״ג דשחטיה בקדושה קאי ואין נוהגין בו בזיון להרגילן הכי נמי סבירא להו בפסולי המוקדשין: דלמא ע״כ לא קאמר ב״ש כו׳ – אלא בפסולי המוקדשין דאלימי למיתפס פדיונן שקדושתן על פדיונו והן יוצאין לחולין אבל בכור לא דכתיב ביה לא תפדה: ולית ליה לר״א בר״ש כל פסולי המוקדשין נמכרין באיטליז דנוהגין בזיון למוכרן בשוק מ״ט משום דכיון דשרית ליה לנהוג בהן כמו שירצה לשוקלן ולמוכרן בשוק מוסיף ופריק אותו ביוקר הכא נמי כיון דשרית ליה דמרגיל מוסיף ופודן ביוקר: אמר רב מרי – לית ליה לר׳ אלעזר הא מ״ט דמה שמשביח בעור פוגם בבשר הלכך לית ליה: במערבא אמרי מש״ה אסור דנרא׳ כעובד עבודה בקדשים: ור׳ יוסי בר אבין אמר מש״ה אסר דאי שרית להרגיל פעמים שאין מצויין שם נפחין שקונין העורות לצורך מפוחין ומשהין אותן ומגדלין מהן עדרים וגזירה שמא יבואו בהן לידי תקלה שיעבדו בהן הלכך גזרו דאין מרגילין בפסולי המוקדשין ולא אתו למישהינהו:
הדרן עלך ולד חטאתרשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush